יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

לחכות למים שירתחו

לחכות שהוא יתעורר ויקרא את המייל ששלחתי. לדעת שזו שעה מופרכת להתעורר בה ובכל זאת לרפרש את האינבוקס כל עשר דקות. לאכול את הלב על טעויות של אתמול, לחזור ולחשוב ולדוש בדברים שכרגע עוד מחשבה לא יכולה להועיל להם.
לחכות שהוא יתעורר ויקרא את המייל
לחכות
לפחד ולרצות שהרגע הזה יגיע
פשוט שאדע.