יום ראשון, 16 במאי 2010

קורים דברים

אז אנחנו מחזיקים ידיים. בפומבי, בחוץ, בקפה, כשעוד אנשים יושבים איתנו.
וגם.
הוא נוגע בבטן שלי ואני לא רוצה לכרות לו את היד.
או לברוח בצרחות.
וגם.
סיפרתי על הדכאון. ועל הטיפול. ועל התרופות.
והוא לא ברח בצרחות.
אז. כן. נראה לי שקורים דברים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה