התחלה.

זה זמן מה שמתבשל אצלי הרצון לחלוק.
אני לא יודעת מה, או כמה, או איך.
כנראה שיהיו פה המוני גחמות.
כנראה שהחיים שלי יתפרצו לפה מדי פעם.
כנראה שיהיו פה הרבה מוזיקה, כמות נכבדה של פוליטיקה ואוכל.
כנראה שיהיו מעט קוראים.
אני אפילו לא בטוחה מי יידע מזה.
ולענייני.
סטודנטית. בת 26, מחיפה. כל חיי בחיפה.
לוקאל-פטריוטית נלהבת, מאוהבת בחיפה. גרה בהדר.
לומדת לשון עברית ושפה וספרות אנגלית, מאוהבת במילים.
ולעניין השם.
בפעם הראשונה שקראתי את הביטוי הזה, ראיתי בו ביטוי לצורך באינדיווידואליזם, לעשות מה שאני רוצה בלי להתייחס למה חושבות/ים עליי.
היום זה גם נראה לי כמו תסכול.
אלה שאכפת להם לא באמת נספרים. אנחנו לא במוקדי הכח.
אנחנו לא גברים מספיק, או לא אשכנזים מספיק, או לא יהודים מספיק, או לא סטרייטים מספיק, או לא עשירים מספיק.
פה, במרחב האינטרנטי, אולי יש איזה קול. אולי לא.
נו,
נראה.