אורחים.

יש כורסא אחת, ליד שולחן אחד, בבית קפה אחד ברחוב אחד,
אני קוראת לכורסא הזו המשרד שלי.
כששואלים אותי איפה אני ואני עונה "במשרד", כבר יודעים לא לבוא, יודעים איפה אהיה, ויודעים שלא אתייחס.
כשאני במשרד שלי אני לא בבית קפה. אני לא פה כדי להיות חברותית.
אני יושבת במשרד שלי, עם המחשב על הברכיים וסיגריה ביד, ולומדת, או עובדת, או כותבת, או משחקת סוליטייר. דברים שעושים במשרד.
אתמול אבא שלי התארח פה, ישבנו באחד השולחנות והסתכלנו על המשרד שלי, שהיה תפוס.
הוא הכיר את מי שישב בו, ואני כעסתי עליו.
זה המקום שלי. פה זה המקום שבו אני מכירה את כולם, שבו אי אפשר להסתובב איתי בלי לעצור כל שתי דקות להגיד למישהו שלום.
כשהייתי קטנה זה היה ככה איתו בכל מקום. בכל מקום היה מישהו שהוא הכיר, ולפני כמה חודשים סער הסתובב איתי פה ואמר לי "את כמו אבא, כולם מכירים אותך".
נורא התגאיתי בו על זה, שכולם מכירים אותו.

להלוויה של מרתה הוא תרגם מפורטוגזית שיר של המשורר הברזילאי ויניסיוס דה מוראיס ועיבד אותו, בשבילה.

דרושה חברה. לא משנה גבר או אישה, מספיק שיהיה בן אדם. מספיק שיהיו לה רגשות, מספיק שיהיה לה לב פועם. צריך שתדע לדבר ולשתוק ובעיקר להקשיב. היא צריכה לדעת להתחלק בשמחות ומכאובים. חובה שתהיה לה אהבה, אהבה גדולה לאלה הקרובים וחובה שתאהב את הזולת. חובה שתשמור סוד אך לא תהיה קורבן. אפשרי מי שכבר טעתה בעבר, לא צריכה להיות מושלמת וגם לא לגמרי צודקת, אך אסור שתהיה גסת רוח. חשוב שיהיו לה אידיאלים ושתפחד לאבדם. צריכה לדעת להרגיש ימים קשים ולכבדם, שתדע לוותר למען אחר, שליבה יהדהד צלילים אנושיים ושמטרתה הראשונית תהיה: להיות חברה. צריך שתרחם על אנשים עצובים ותבין את הריקנות של האנשים הבודדים.
חובה שתאהב ילדים ושתבכה את אלה שלא הצליחו להביא ילדים. דרושה חברה שאיתה אפשר לטייל, לקרוא ספר , להקשיב למוסיקה. שנאהב דברים דומים, ותתרגש כשאקרא לה חברתי. מישהי שתדע לדבר על דברים פשוטים, על הטל, הסערות וזיכרונות ילדות, מישהי שאפשר לדבר על הדברים הכי אינטימיים ולשאול שאלות. דרושה חברה שלא תפחד להצביע על מגרעותיי אבל תדע איך לעשות את זה. דרושה לי חברה כדי שלא אשתגע, כדי לספר בסוף יום את כל הדברים העצובים והיפים שראינו במשך היום, הכמיהות ומימושן, החלומות והמציאות. חשוב שתאהב רחובות ריקים מאדם, שלוליות ודרכים רטובות, יערות אחרי הגשם או סתם לשכב על הדשא.
דרושה חברה כדי להפסיק לבכות. כדי לא לחיות בעבר, בחיפוש אחר זיכרונות אבודים. דרושה חברה שמאמינה בי בלי אירוניה. שתגן עלי בלב מלא כשתוקפים אותי. מישהי שתטפח לי על השכם, בחיוך או בדמעה, ותקרא לי חבר, ותיתן לי שוב את התחושה שאני עדיין חי.
דרושה חברה, שתאמר שכדאי לחיות, לא בגלל שהחיים יפים, אלא כי יש לי חברה.

ועוד אורחים.

דויד קישר אותי לשיר של נאזים חיכמת

ולפני שבוע, אייל הכיר לי להקה.
כן, זה ארוך. כן, זה שווה את זה.


אני מתעטפת בצמר גפן מלא בסיכות קטנות שדוקרות אותי. יש משהו שהופך את הכל לתוגה נסבלת יותר מהכאב הזה שהרגשתי אתמול, שלא יכלתי להכיל. התייפחתי ונשנקתי ולא היה לי אוויר,
ועכשיו.
פחות -
כואב נורא. נורא נורא כואב. אבל אפשר לפתוח את העיניים ולראות דרך הדמעות.