יום חמישי, 29 באפריל 2010

מכתב לאח קטן

אחי הקטן הצטרף לנוע"ל וגם לבנק"י השנה. הוא יצעד איתי בשתי צעדות, בשישי פה בחיפה, ובשבת בנצרת. הוא גם אירגן, כמו גדול, בבית הספר שלו, יום נקיון הפוך, כזה שאני לא הצלחתי לארגן אצלי באוניברסיטה, בו התלמידים ינקו כאות הערכה לעובדות הנקיון של בית הספר.
ילדו שלי, אני כל כך גאה בך.
אני כל כך גאה שהחלטת ללכת לבנק"י למרות שאמא לא מסכימה איתם
ואני כל כך גאה שהחלטת ללכת לנוע"ל למרות שאני לא מסכימה איתם.
אני שמחה שאתה בוחר בדרך שלך לעשות דברים, שאתה לא מתכופף, ושאתה עושה מה שנכון.
מה שאתה בטוח שנכון לעשות.
זה לא קל, ילדו.
דע שאתה בוחר בדרך לא קלה.
קשה לראות את כל הסבל כל הזמן. הרבה יותר קל לעצום עיניים ולאטום אוזניים ולהגיד שכל זמן שזה לא נוגע בך זה לא חשוב. הרבה יותר קל לדמיין שהחיים זה רק בית-ספר וטלויזיה ומחשב ויציאות בשישי בערב עם חברים. ולא רק בגילך, גם בגילי, גם בגיל של ההורים שלנו. הרבה יותר קל להתרכז רק בחיים הקטנים והמיידים. במה ששלי.
אבל אני יודעת שאתה לא יכול. כמו שאני לא יכולה. שברגע שהעיניים נפתחות ורואים את הסבל, אנחנו לא מסוגלים להסתובב ולהפנות את הגב כאילו לא ראינו.
ועל כך אני גאה בך.
שאתה בוחר להסתכל, למרות שזה שורף בעיניים. ולבדוק איך אתה יכול לשנות.
זה לא קל, ילדו.
דע לך שאתה בוחר בדרך לא קלה.
אנשים לא אוהבים דעות ולא אוהבים אנשים שמחזיקים בדעות. בעיקר אם הן לא בקונצנזוס. בעיקר אם הן מכילות ביקורת עצמית. בעיקר אם אתה מאמין בהן ממש ולא מסוגל לסתום את הפה. אנשים עלולים להיות נבזיים, ארסיים, אלימים. והם כנראה יהיו. תדע שהם יהיו.
אבל תדע גם שיהיו אנשים שלא מסכימים איתך בכלל ויאהבו אותך בגלל זה. שיהיו אנשים שמסכימים איתך לחלוטין ויחזיקו לך את היד במאבק שלך. שיהיו אנשים שאין להם דעה ויאהבו אותך בגלל מי שאתה, עם או בלי קשר לדעות שלך, שיהיו אנשים שמסכימים איתך כמעט וילכו איתך בחלק מהמאבקים. שתמיד נהיה אנחנו, שנאהב אותך בכל דרך שבה תבחר, בין אם נסכים ובין אם לא.
יהיו גם אנשים שיחליטו שהם לא רוצים קשר איתך. אני מקווה שלא יהיו ויודעת שיהיו. אני רוצה להגיד שהם לא שווים את זה ושבעצם אם הם מנתקים איתך קשר בגלל הדעות שלך אז אתה בכלל לא רוצה שום קשר איתם.
אבל אני יודעת שזה לא תמיד נכון.
זה יכאיב.
וזה יכעיס.
וזה יפגע.
שתדע.
אבל תמיד יהיו האנשים שיחבקו אותך ויגידו לך שהם לא שווים את זה ושאתה לא רוצה להיות בקשר איתם. ושהם כן אוהבים אותך.
ואם באותו רגע האנשים האלה לא לידך, במקרה, הם במרחק שיחת טלפון. וגם אני.
ילדו, אתה אמיץ ומדהים.
זה לא קל.
תדע שאתה לא חייב תמיד להיות אמיץ וחזק. מותר לנוח לפעמים. מותר להשבר. מותר לבכות. מותר לשבור את הכלים. מותר לעצור ולדאוג לעצמך. חובה לעצור ולדאוג לעצמך כשצריך.

ילדו שלי, אני כל כך גאה בך. במיוחד היום.
כל הכבוד, ילדו.

תגובה 1:

  1. איזה יופי :)
    כייף לשמוע מה שהוא עושה
    כייף לשמוע שאת מעריכה אותו.

    השבמחק