כשהייתי בת 19, הייתי עם נ. חודש. באיזשהו יום יצאנו עם עוד חבר ישבנו בדב, ואיכשהו השיחה התגלגלה לפוליטיקה. כרגיל, זה היה אני מול שניהם. נ. הקפיץ אותי הביתה, ואז לא תקשר איתי שלושה ימים. אחרי שלושה ימים הוא שלח לי הודעה באייסיקיו - "את בבית?" כשאמרתי לו שכן, הוא בא. ישבנו על הספסל מחוץ לבית של ההורים שלי, והוא הסביר לי שזה לא יעזור, ואי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח, ואני פשוט שמאלנית מדי. והוא מצטער. והוא רוצה שנישאר ידידים.
בשנה שעברה יצאתי לאייריש האוס ויצא לי לדבר עם אחד הטבחים, ג.. ישבנו ודיברנו, ובאיזשהו שלב יצא מנהל המשמרת ואמר לו "אתה ידע שהיא מחד"ש?". השיחה סטתה כמובן לפוליטיקה. זה לא שהוא ימני או משהו, הוא הצביע מרצ, אבל חד"ש זה.... זה קיצוני מדי. שלחתי חברה שלי שעבדה שם לגשש אם יש סיכוי שהוא ירצה לצאת. הוא לא. הקטע של חד"ש מפריע לו.
עם ד. התחדש הקשר לפני חודשיים, אחרי ששמונה שנים לא התראינו כמעט. התחילו לקרות דברים. ביום שני הוא בא לפה, דיברנו. סיפרתי לו על מסע ההסברה על סרבנות מצפון שעשיתי באנגליה בגיל 18. ואז דיברנו על עוד דברים ואז הוא שאל "אוף, טל, למה את כזו שמאלנית?" דיברנו עוד קצת. ואז הוא אמר שהוא הולך הביתה. בדלת הוא נישק אותי. והלך.
ומאז דממה.
והבוקר הוא שלח הודעה.
שהוא לא יכול להתגבר על זה, וכל פעם שהוא חושב על זה זה עושה לו רע. ניסיתי להבין, דיברתי אית קצת. הוא לא רוצה שום קשר איתי לעולם.
אחרי נ. בכיתי בהיסטריה. התקשרתי לאהוד ולא יכולתי לדבר בין היפחות. אחרי ג. בכיתי קצת, יותר מכעס ותסכול מאשר כל דבר אחר.
עכשיו אני לא יודעת מה אני מרגישה, נראה לי שכלום. משהו רדום.
כשהיינו בני 18, מישהו ממכתב השמיניסטים, אני כבר לא זוכרת בדיוק מי, אמר שלא יעזור כלום ובסוף סרבנים יהיו עם סרבנים כי אי אפשר אחרת, זה פער שאי אפשר לגשר עליו.
אני לא יודעת אם זה נכון.
הייתי עם אלדד הרבה זמן.
אבל זה לא היה במודעות. לא הייתי פעילה אז. ואני לא יודעת אם הייתי מסוגלת אם הפוליטיקה שלי היתה אז במקדימה של הראש שלי, אם הייתי מסוגלת לראות אותו מעבר לזה.
לכן כשד. אמר לי היום שאני לא יכולה להבין מה הוא מרגיש, אני לא בטוחה שהוא צודק.
ורענן אומר שהדעות שלי הן חלק ממי שאני. אם הוא לא יכול להיות איתי בגלל הדעות שלי, זה שאנחנו לא מתאימים, כי זה אני.
והוא צודק.
כשהייתי לפני שנה בבלעין, חזרתי בדכאון. לא בגלל הגדר ולא בגלל הסבל. לא רק. כי הבנתי פתאום שהחיילים האלה שיורים עליי גז מדמיע יכולים להיות אחים של חברים שלי. או חברים שלי במילואים. והם יורים עליי.
לא הייתי מסוגלת לדבר עם איציק שבועיים אחר כך.
איך אני מסוגלת להיות בקשר עם מישהו שירה על חברים שלי. שעלול, בהנתן הנסיבות, לירות עליי?
אולי אני כן מבינה את ד., מהצד ההפוך.
ואם כן, אז מה עכשיו?
בשנה שעברה יצאתי לאייריש האוס ויצא לי לדבר עם אחד הטבחים, ג.. ישבנו ודיברנו, ובאיזשהו שלב יצא מנהל המשמרת ואמר לו "אתה ידע שהיא מחד"ש?". השיחה סטתה כמובן לפוליטיקה. זה לא שהוא ימני או משהו, הוא הצביע מרצ, אבל חד"ש זה.... זה קיצוני מדי. שלחתי חברה שלי שעבדה שם לגשש אם יש סיכוי שהוא ירצה לצאת. הוא לא. הקטע של חד"ש מפריע לו.
עם ד. התחדש הקשר לפני חודשיים, אחרי ששמונה שנים לא התראינו כמעט. התחילו לקרות דברים. ביום שני הוא בא לפה, דיברנו. סיפרתי לו על מסע ההסברה על סרבנות מצפון שעשיתי באנגליה בגיל 18. ואז דיברנו על עוד דברים ואז הוא שאל "אוף, טל, למה את כזו שמאלנית?" דיברנו עוד קצת. ואז הוא אמר שהוא הולך הביתה. בדלת הוא נישק אותי. והלך.
ומאז דממה.
והבוקר הוא שלח הודעה.
שהוא לא יכול להתגבר על זה, וכל פעם שהוא חושב על זה זה עושה לו רע. ניסיתי להבין, דיברתי אית קצת. הוא לא רוצה שום קשר איתי לעולם.
אחרי נ. בכיתי בהיסטריה. התקשרתי לאהוד ולא יכולתי לדבר בין היפחות. אחרי ג. בכיתי קצת, יותר מכעס ותסכול מאשר כל דבר אחר.
עכשיו אני לא יודעת מה אני מרגישה, נראה לי שכלום. משהו רדום.
כשהיינו בני 18, מישהו ממכתב השמיניסטים, אני כבר לא זוכרת בדיוק מי, אמר שלא יעזור כלום ובסוף סרבנים יהיו עם סרבנים כי אי אפשר אחרת, זה פער שאי אפשר לגשר עליו.
אני לא יודעת אם זה נכון.
הייתי עם אלדד הרבה זמן.
אבל זה לא היה במודעות. לא הייתי פעילה אז. ואני לא יודעת אם הייתי מסוגלת אם הפוליטיקה שלי היתה אז במקדימה של הראש שלי, אם הייתי מסוגלת לראות אותו מעבר לזה.
לכן כשד. אמר לי היום שאני לא יכולה להבין מה הוא מרגיש, אני לא בטוחה שהוא צודק.
ורענן אומר שהדעות שלי הן חלק ממי שאני. אם הוא לא יכול להיות איתי בגלל הדעות שלי, זה שאנחנו לא מתאימים, כי זה אני.
והוא צודק.
כשהייתי לפני שנה בבלעין, חזרתי בדכאון. לא בגלל הגדר ולא בגלל הסבל. לא רק. כי הבנתי פתאום שהחיילים האלה שיורים עליי גז מדמיע יכולים להיות אחים של חברים שלי. או חברים שלי במילואים. והם יורים עליי.
לא הייתי מסוגלת לדבר עם איציק שבועיים אחר כך.
איך אני מסוגלת להיות בקשר עם מישהו שירה על חברים שלי. שעלול, בהנתן הנסיבות, לירות עליי?
אולי אני כן מבינה את ד., מהצד ההפוך.
ואם כן, אז מה עכשיו?
אני לא חושבת שבשביל זוגיות מצליחה צריך להיות בעלי דעות דומות מאוד או זהות לבן הזוג שלך, אבל בשביל להיות בזוגיות עם אדם חושב (כמו שאת) צריך להיות בעל גמישות מחשבתית. גמישות מחשבתית זה כבר תכונת אופי ומשהו שאם אין למישהו - לא תהני להיות בזוגיות עימו בכל מקרה.
השבמחק(לכן את לא צריכה לפחד מזה שאת יותר אדישה ופחות לוקחת את ההתנהגות שלו ללב ובוכה כמו בעבר, זה רק מראה שכבר ידוע לך איזה התנהגויות הם לא רצויות בחברים.)
זה לא מנומס לדבר על פוליטיקה ודת. אי אפשר לדעת את מי מעליבים.
השבמחקחוצמזה בנושאים האלה פוליטיקה זה תירוץ, לא סיבה.