‏הצגת רשומות עם תוויות מוזיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוזיקה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

על הנרקסיזם.

היום הייתי בשיעור פיתוח קול. שהוא האחרון לזמן הקרוב, כי אין לי כסף להמשיך.
ענבל ניסתה לתת לי כמה תרגילים מתקדמים יותר שיישארו איתי, ואחד מהם היה להסתכל בעצמי במראה, בלי ביקורת.
לא הצלחתי.
הא ביקשה ממני לנסות, אפילו לעשר שניות,
ולא הצלחתי.
ועכשיו אני חוזרת לתרגם את הספר של אנדרה והוא מכעיס אותי כל כך. כל כך כל כך.

My father was not a mentor or a teacher for life. Probably because he grew up as on orphan from the age of 12 and it is also possible that being immigrants in Brazil he had to fight for survival and bring money to feed our family. I cannot remember a phrase or learning from my father such as I hear from friends of mine. I also think that I was not a teacher in my own family. Maybe my teachings are my simple being and values, my respect to my work, my respect to other human beings.

זה סבא שלי שאתה מדבר עליו! סבא שלי שמת לפני פחות משנתיים!
סבא שלי שבהלוויה שלו אמרת כמה למדת ממנו המון!
אוף.

יום שישי, 10 בספטמבר 2010

תכלה שנה

אני לא יודעת עד כמה אני יכולה להגדיר את עצמי כיהודיה. מבחוץ, אני מוגדרת כיהודיה. על ידי המדינה, על ידי החברה, אבל קשה לי לומר שאני מאמינה.
ובכל זאת, ראש השנה. וסיכומים, וברכות ואיחולים, וכל השיט הזה.
אני מסתכלת אחורה ורואה שנה רעה. היתה לי שנה רעה מאוד.
ואני כן רוצה להשתמש במועד הזה, החיצוני, כאפשרות לפתוח דף חדש ולהגיד שדי כבר, ומעכשיו יהיה טוב.
כי כמו שגם בלי להאמין אני יכולה להתחפש בפורים, רק כי להתחפש זה כיף, או באופן כללי, למה לוותר על הזדמנות לחגוג, ככה אני רוצה להגיד שהיום הזה הוא אולי יום כמו כל הימים, אולי עוד יום חופש, ווטאבר, אבל אם כבר מציינים בו דברים, אז למה לא.
קרו השנה המון דברים. עברתי הרבה. עשיתי הרבה. לא עשיתי הרבה.
ואני מרשה לעצמי לאחל (קודם כל לעצמי, אבל לא רק)כמה דברים לשנה שמתחילה (לה בשיר....)
השנה יחלו וימותו פחות אנשים.
השנה אבקר בבתי חולים פחות.
השנה אבקר בבתי קברות פחות.
השנה אלמד כמו שצריך.
השנה אבקר באוניברסיטה יותר.
השנה אבקר בספריה יותר.
השנה אהיה פעילה יותר.
השנה אבקר בבלעין יותר.
השנה אכתוב יותר פוסטים פוליטיים.
השנה אכתוב פחות פוסטים שעוסקים בדכאון,
כי יהיה פחות דכאון לעסוק בו.
השנה אצור יותר.
השנה אכתוב יותר.
השנה אכיר יותר מוזיקה, יותר ספרים, יותר סרטים, יותר אמנות, יותר תיאוריות, יותר מקומות, יותר אנשים.
השנה, אני רוצה לכתוב, ולהאמין בזה באמת, אוהב את עצמי יותר.
אבל אסתפק בלשנוא את עצמי פחות.
השנה אתמיד יותר.
השנה אחדש קשרים שחסרים לי.
השנה אנתק קשרים שלא עושים לי, ולאף אחד, טוב.
השנה אגיד את האמת יותר.
השנה הזו תהיה טובה יותר. כי היא חייבת. כי אני חייבת.

שנה טובה.



יום שבת, 31 ביולי 2010

הזמן האחרון, במוזיקה.

הזמן האחרון, בפלייליסט.


הערה טכנית: אני ממש לא מצליחה למצוא שוםגאדג'ט כזה לבלוג שבו אוכל לבנות פלייליסט, והשירים מפוזרים בין יוטיוב ומייספייס, אז אני לא יכולה לאחד אותם לפלייליסט באחד משני האתרים, וזה מעצבן אותי ממש.
זה בטח יעצבן יותר את מי שינסה להקשיב לזה.
אני מצטערת.
אם למישהו יש דרך להעלות נגן סטרימינג לבלוג, שינגן או מלינקים או מקבצים שאעלה מהמחשב, אשמח למידע.
Stolen Goods by Acollectíve
Happy With A Secret by Buffalos
1:1 - אוהב את הטבע
Alice- יעל דקלבאום
רונה קינן - אתה מתעורר
Owl City - Fireflies
Andrew Bird - Oh No
Mew - Comforting Sounds


יום שני, 24 במאי 2010

דווקא טוב

ביום שבת נפגשנו. הוא אמר שהוא לא חושב שהוא רוצה להמשיך. לא הייתי מופתעת. אמרתי אוקיי. והמשכנו לדבר על עוד מליון דברים. ואז הוא הלך לאכול ואני ישבתי עם דן ודויד. דן הלך, דפנה הגיעה, דויד הלך, דפנה ואני טיילנו קצת. עליתי הביתה. בכיתי רבע דקה. כתבתי קצת. קראתי קצת. הלכתי לישון.
הבנתי שאני לא ישנה, אז קמתי וכתבתי לו מכתב.
ואתמול בערב שלחתי לו אותו במייל.
כתבתי את מה שבאמת רציתי להגיד כשאמרתי אוקיי. את מה שאני באמת חושבת.
והיום קיבלתי מייל בחזרה. שהוא מעריך את הכנות. שגם לו היה כיף. שהוא מחפש כרגע משהו בטוח, אבל אנחנו יכולים להמשיך לדבר.
הוא שימח אותי.
ואז הלכתי לעבודה. היתה הופעה מצויינת. ג'פרי לואיס בא מארה"ב, ולפניו הופיעו רייסקינדר, ליל ארד וThe Raw Man Empire. כולם היו מצויינים, אבל הם היו התגלית שלי להערב.
אז סוג של בוקר ואני סוג של קמה בעוד ארבע שעות, אבל בסך - הכל, דווקא טוב.