תכלה שנה

אני לא יודעת עד כמה אני יכולה להגדיר את עצמי כיהודיה. מבחוץ, אני מוגדרת כיהודיה. על ידי המדינה, על ידי החברה, אבל קשה לי לומר שאני מאמינה.
ובכל זאת, ראש השנה. וסיכומים, וברכות ואיחולים, וכל השיט הזה.
אני מסתכלת אחורה ורואה שנה רעה. היתה לי שנה רעה מאוד.
ואני כן רוצה להשתמש במועד הזה, החיצוני, כאפשרות לפתוח דף חדש ולהגיד שדי כבר, ומעכשיו יהיה טוב.
כי כמו שגם בלי להאמין אני יכולה להתחפש בפורים, רק כי להתחפש זה כיף, או באופן כללי, למה לוותר על הזדמנות לחגוג, ככה אני רוצה להגיד שהיום הזה הוא אולי יום כמו כל הימים, אולי עוד יום חופש, ווטאבר, אבל אם כבר מציינים בו דברים, אז למה לא.
קרו השנה המון דברים. עברתי הרבה. עשיתי הרבה. לא עשיתי הרבה.
ואני מרשה לעצמי לאחל (קודם כל לעצמי, אבל לא רק)כמה דברים לשנה שמתחילה (לה בשיר....)
השנה יחלו וימותו פחות אנשים.
השנה אבקר בבתי חולים פחות.
השנה אבקר בבתי קברות פחות.
השנה אלמד כמו שצריך.
השנה אבקר באוניברסיטה יותר.
השנה אבקר בספריה יותר.
השנה אהיה פעילה יותר.
השנה אבקר בבלעין יותר.
השנה אכתוב יותר פוסטים פוליטיים.
השנה אכתוב פחות פוסטים שעוסקים בדכאון,
כי יהיה פחות דכאון לעסוק בו.
השנה אצור יותר.
השנה אכתוב יותר.
השנה אכיר יותר מוזיקה, יותר ספרים, יותר סרטים, יותר אמנות, יותר תיאוריות, יותר מקומות, יותר אנשים.
השנה, אני רוצה לכתוב, ולהאמין בזה באמת, אוהב את עצמי יותר.
אבל אסתפק בלשנוא את עצמי פחות.
השנה אתמיד יותר.
השנה אחדש קשרים שחסרים לי.
השנה אנתק קשרים שלא עושים לי, ולאף אחד, טוב.
השנה אגיד את האמת יותר.
השנה הזו תהיה טובה יותר. כי היא חייבת. כי אני חייבת.

שנה טובה.